סיפור עם משל
לרגל השנה החדשה ויום הכיפורים, בחרתי לספר לכם סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד, סיפור שאת מסריו תוכלו ליישם בחיים המקצועיים והאישיים. והרי הוא לפניכם:
באחד משיעורי החברה, ביקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה. משהביאו התלמידים את הנדרש, הטילה עליהם המורה משימה: "בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם - שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם."
התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.
כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במשך חודש שלם: לבית-הספר, לחוגים, למגרשי המשחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה.
הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום, ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים. באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ומטולטלים בתוך שקית ניילון, הפכה תכולת השקית במשך הזמן - לעיסה דביקה ומסריחה.
מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים. לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם.
עכשיו זה ברור כי סליחה זו "מתנה" שאנו מעניקים לעצמנו.
סליחה זו התפתחות רוחנית מאד גבוהה , אם אני סולחת למי שנפגעתי ממנו, אני בעצם סולחת לעצמי, ואני פתוחה לקבל אנרגיות חיוביות יותר, להיות נוכחת במקום בו אני נמצאת היום ופחות בעבר, אני בוחרת להמשיך הלאה ולייצר מציאות אחרת חדשה טובה יותר ומאוזנת.
החיים שלי יהיו יותר שלווים ורגועים , הפעולות שלי מתואמות למה שאני זקוקה באמת.
מזמינה אותך לסלוח לעצמך בטיפול עוצמתי ומשחרר
