לא סתם התפתחה מסורת של פולחן האהבה סביב יום זה – יום חיפוש בן הזוג, יציאה לכרמים, חגיגה לכל האוהבים והאוהבות, כי אכן זהו חג של אהבה. אולם זה אינו חג של לבבות ופרחים, אלא זהו יום של שדרוג עמוק של מושג האהבה בתוכנו, יום בו אנו מחליפים ניצוץ של אור עם המשלים/מה הרוחני המולי/ית שלנו.
ט"ו באב הוא בעצם אחד משני הימים הכי גבוהים בשנה – ט"ו באב וט"ו בשבט (כן כן, ט"ו בשבט). ימים אלו נמצאים בדיוק במרחק חצי שנה אחד מהשני. בט"ו בשבט אנו זורעים את הזרע, ובט"ו באב אנו קוצרים את הפירות – שהם האהבה.
יום בו הנשמה חוזרת לכסא הטבעי שלה
בכל ערב ט"ו באב, קצת לפני השקיעה, כל נשמה חוזרת לכיסא הטבעי שלה, לנקודת ההתחלה שלה, למקום בו היא בחרה את התיקון הראשוני שלה, את התיקון של חייה. בכיסא זה היא נמצאת בזוויות הראשוניות ליד כל המראות (האנשים) אותן היא פוגשת במהלך חייה, כל התיקונים שלה.
כל האנשים אותם אנו פוגשים במהלך חיינו, יש לנו איתם תיקון ברוח. כי הכל בחיינו זה רוח. אנו לא פוגשים אף אדם אלא אם כן יש לנו איתו תיקון ברוח, בזווית מסוימת ובנושא מסוים.
הנשמה לא בוחרת סתם כיסא וסתם זוויות ליד מראות מסוימות. היא בוחרת את הכיסא המדויק ביותר עבורה על מנת להתקדם. מכיסא זה היא יכולה לפגוש את עצמה בזוויות המדויקות ביותר עבורה ליד כל המראות והאנשים שהיא צריכה לפגוש בחייה. כיסא זה משרת את הצורך שלה, את מה שהיא רוצה לקדם בעולם, את התיקון שלה.
יום של תהודה על ההתקדמות שלנו
מנקודה זו, מהכיסא הראשוני והטבעי של הנשמה, היא יכולה לראות כמה היא כבר התקדמה ותקנה במהלך חיים אלו ליד המראות וליד הנושאים, וכמה היא עוד צריכה לתקן.
ולכן כל כך חשוב לסלוח, הסליחה היא חלק מהותי בהתפתחות שלנו כנשמה, סליחה עצמית, סליחה מול העולם.
